המזרזות

נכתב ע"י: 
מירב אמיתי-כהן

עברת את שבוע 40 ועדיין לא ילדת? אין בעיה! לרופאים יש לא מעט שיטות שיעזרו לך להיות אחרי הכל. ובכל זאת, לפני שאת מתפתה – כדאי שתבדקי היטב מהם החסרונות של שיטות הזירוז השונות.

אם הגעת לשבוע 40 כולך נוטפת זיעה, כבדה ומבוצקת, והעובר המתוק שלך אינו מראה סימנים שהוא עומד לפנות את משכנו החמים והנוח – לא פתיחה מינימאלית ולא צרצור לרפואה – סביר להניח שתבקשי מאוד מאוד יפה מכל מי שיכול ומוכן, לגרום ללידה להתחיל כאן ומיד. מצד שני, אם בחרת ללדת בלידה טבעית ואת מעוניינת שהיא תתחיל לא לפני הרגע המדוייק שהבייבי הפרטי שלך בחר, ולא משנה אם מדובר בשבוע 45 – צמד המילים "זירוז לידה" לא יעשה לך טוב, כיוון שברוב המקרים, הפרוטוקול שהרופאים בחדר הלידה מציעים לזירוז אינו הולך יד ביד עם אמא אדמה. כך או כך, אחוז ניכר מקרב היולדות עוברות באחד מהריונותיהן תהליך של זירוז או השראת לידה.

מהו תהליך הזירוז ומתי משתמשים בו? מתי, לעומת זאת, מחליטים לבצע השראת לידה? מהם הסיכונים הכרוכים בכל אחת מהפרוצדורות הלו והאם ניתן לזרז את הלידה בצורה טבעית וללא התערבות רפואית?

רוצה כבר ללדת?

"ב'השראת לידה' הכוונה היא לגרימת צירים לפני שאלו מתחילים באופן עצמוני", מסביר ד"ר דן פלג, מנהל חדר לידה בבית חולים לנשים ע"ש הלן שניידר, המרכז הרפואה רבין, פתח תקווה. "ההחלטה לבצע השראת לידה מתקבלת במקרים כמו התפתחות רעלת הריון, יתר לחץ דם של האשה ההרה, מחלות כליה או סכרת הריון, הגורמים שסביב שבוע 38 נרצה להוציא את העובר כי הוא כבר גדול מאוד. מצבים הקשורים לעובר כמו הריון עודף (מעבר ל-42 שבועות), האטה בגדילת העובר, מיעוט יחסי של מי שפיר ושינויים בדופק לב העובר, יביאו גם הם בחלק מהמקרים להשראת לידה. בדרך כלל לא יתבצע ההליך רק בשל בקשה של היולדת לסיים את ההריון.

"זירוז לידה מתבצע כאשר הלידה כבר התחילה אך אינה מתקדמת, כשהצירים אינם אפקטיביים או כשהפתיחה לא גדלה. בכללותו, מדובר בשיטות דומות בשני המצבים. חשוב לזכור ששיעורי ההצלחה של האמצעים השונים לזירוז תלויים במידה רבה בגיל ההריון ומוכנות של צוואר הרחם ללידה. ככל שגיל ההריון גבוה יותר וצוואר הרחם מקוצר, רך ופעור, כך סיכויי ההצלחה עולים".

מירב שפר (29) ילדה את בתה נעה לאחר שעות ארוכות של לידה, שהחלו בבדיקה שגרתית של סוף שבוע 39 בקליניקה של הגינקולוג שלה. "בסופה של הבדיקה הרופא, שסמכתי עליו מאוד, אמר שיש לי פתיחה של סנטימטר אחד ושאל אם אני רוצה כבר ללדת. לאחר שהשבתי בחיוב, הוא הסביר שהוא עומד לבצע משהו זריז, שיכול לכאוב קצת אבל יעבור מיד. בדיעבד, זה היה סטריפינג (קילוף של קרומי מי השפיר – מא"כ), אבל אז לא ידעתיבמה מדובר. מייד כשיצאתי מהחדר החל דימום קטן ובעקבותיו הגיעו צירים. נסעתי לבית החולים והרופאה מצאה שאני בפתיחה של 3-4 סנטימטרים- כל זה בתוך חצי שעה ושלושה ימים לפני התאריך המיועד".

לדעתה של שפר, הפרוצדורה שעברה הייתה מיותרת ותרמה להארכת הלידה ולשימוש באמצעי זירוז נוספים: "הפתיחה לא התקדמה במשך זמן רב וקיבלתי פיטוצין, שרק גרם לצירים כואבים מאוד ולא ממש יעילים. הייתי מותשת מהכאב והתקשיתי לשתף פעולה בזמן צירי הלחץ. בסופו של דבר, פקעו לי את מי השפיר והלידה התחילה להתקדם. הייתי ממש רגע לפני הוצאת התינוקת בוואקום, אבל בסוף היא הגיחה באופן ספונטני."

אין דרך חזרה

פקיעה יזומה של מי השפיר וקילוף של קרומי השפיר (סטריפינג) הם שיטות שכיחות יחסית, שאמנם מבוססות על תרופות אך אינן נטולות סיבוכים. מחקרים רבים בספרות הרפואה מצביעים על קיצור משך הלידה לאחר פקיעה יזומה של הקרומים, כאשר צוואר הרחם מוכן ללידה, אך גם נצפו מקרים של צניחת חבל הטבור וזיהומים של הרחם והעובר. מעבר לכך, לאחר השימוש בשיטה זו, אין שום דרך חזרה- הלידה יצאה לדרך.

"גרימת לידה בכל שיטה שהיא עלולה לגרום להתפחות צירים חזקים וארוכים מהרצוי" ,מסביר פרופ' משה הוד, מנהל המחלקה לרפואת האם והעובר בבית החולים לנשים ע"ש הלן שניידר, המרכז הרפואה רבין, פתח תקווה. "כאשר מדובר בשימוש בתרופות, חשוב מאוד לשמור על כללי הפרוטוקול, על מרווחים קבועים, על מינונים מדוייקים ועל ניטור קפדני של מצב היולדת והעובר. תופעות לוואי אפשריות הן בחילה, הקאה, שלשול, כאב ראש, ירידת לחץ דם, קוצר נשימה, התכווצויות שרירים וצבירת נוזלים.

"כאשר נותנים פיטוצין, עלולה להווצר פעילות עודפת של שריר הרחם, מה שגורם לסבל עוברי ואף עלול להסתיים בקרע ברחם. אם אספקת החמצן יורדת, עלול הדבר להשפיע על קצב לב העובר. הביטוי העיקרי לכך הוא האטה בקצב הלב. במקרים שבהם ידוע מראאש על רגישות, מתחילים במינון נמוך מאוד. אם אחרי שלוש-ארבע אפליקציות של חומר מסויים, לא חלה התקדמות, עוברים לאמצעי הזירוז הבא. השימוש העיקרי אצלינו הוא בטבליות של פרוסטגלנדינים, המכילות חומר שמעודד צירים ומביא לפתיחת צוואר הרחם. צברנו נסיון רב עם החומרים הללו, ופרסומים רבים בספרות הרפואית מדווחים על הצלחותללא סיבוכים. גם סטטיסטיקת ההצלחות יפה ועומדת על 70%-80%. לנשים החוששות מהכאב העלול להגרם עקב הפעולה אנו נותנים במקרה הצורך משככי כאבים.

"אם זה לא מועיל, נשתמש בקנטר של בלון, אותו מנפחים בסמוך לצוואר הרחם על מנת להרחיב מכאנית את האיזור. גם במקרה הזה כמעט אין תופעות לוואי, אולם לא ניתן להשתמש בבלון לאחר ירידת מים. אפשרות אחרונה אם לאחר שעות רבות לא חלה התקדמות, היא פקיעת מי השפיר באופן מלאכותי, האמורה להביא לשחרור פרוסטגלנדינים ולהגביר את הצירים. ניתן לבצע פעולה זו רק אם יש פתיחה מינימאלית. חשוב לא להגיע לשלב זה מוקדם מדי בתהליך הלידה."

הזירוז עלול למנוע לידה טבעית

אהובה הילה חן, אחות, מדריכת הכנה ללידה ומדריכת הנקה, מסבירה לזוגות המגיעים אליה את היתרונות והחסרונות שבשיטות הזירוז המוצעות בחדר הלידה. חן ממליצה להניח לזמן לעשות את שלו לפני השימוש בזירוז תרופתי:

"כשהיולדת מגיעה לבית החולים בשלב הלטנטי, כלומר בפתיחה של 1-4 סנטימטרים, כדאי מאוד לנסות להסתובב כמה שעות, שכן התנועה עוזרת בהורדת התינוק, הנמצא באגן, כלפי מטה. אם אין כוח, אפשר לשבת על כדור פיזיולוגי או במקלחת, במקרה של כאבים. בכל כמה שעות יש לחזור ולבדוק מה מצב הפתיחה, אם בכל זאת דבר לא מתקדם, אני בהחלט בעד סטריפינג, שמנסיוני יכול לעזור. לאשה מהמגזר הדתי אני מקפידה לומר שברגע שהתהליך הזה מבוצע היא נידה, כלומר בעלה לא יכול לגעת בה, וזאת כדי שהיא תעשה בחירה מושכלת.

"השימוש בפיטוצין אינו אהוד בעיני בשלב הראשוני, משום שעוצמת הצירים המתפתחים בעקבותיו תגרור לרוב שימוש באפידורל, מה שיכול לעקב את ההתפתחויות ולמנוע לידה טבעית למעוניינות בכך. פקיעת מי השפיר מסייעת בהורדת ראש התינוק במהירות לכיוון צוואר הרחם, אך כדאי לשמור אופציה זו לפתיחה של 6 סנטימטרים ומעלה. חשוב לדעת שהפעולה אינה נטולת סיכונים, וכבר פגשתי נשים שאיבדו את התינוק במהלך הפעולה כתוצאה מפגיעה בכלי דם המקיף את ש' מי השפיר. אני מאמינה שחלק משמעותי מהתקדמות הלידה מושג על ידי תחושת הבטחון והרוגע של היולדת, ולכן מומלץ ליצור בחדר הלידה אווירה מתאימה בעזרת נרות ארומטרפיים, עמעום אורות, עיסוי, וכל אמצעי אחר שיוביל להרפיית הלחץ ולייעול הצירים."

לתקשר עם העובר

אלה ווהל-תאומים, מטפלת רב-תחומית ברפואה משלימה, מתמחה בנשים בהריון ודולה מוסמכת, טוענת כי רק בחברה המערבית נשים אינן נהנות מזכותן המלאה לשאת את העובר ברחמן עד שבוע 42 מבלי שיסתכלו עליהן באופן מוזר וישאלו אותן אם הכל בסדר. "אם את בשבוע 40 פלוס, כנראה הציעו לך לעשות השראת לידה. מדובר בתהליך כואב, לא נעים ולא תמיד יעיל, העלול להוביל ללידה אפידוראלית ולהתערבויות רפואיות נוספות.

נקודות דיקור מסויימות יכולות לסייע לזירוז הלידה ולחסוך מהיולדת תהליך בלתי נעים."

לפי ראייתה של אלה ווהל-תאומים, על אף שהרופאים חוששים מפני בעיות העלולות לצוץ בסוף ההריון, במקרים רבים העובר פשוט מנצל זמן זה לעלייה במשקל. "על פי הרפואה הסינית, יש לעבוד עם הגוף ולא כנגדו." הכוונה היא לסייע לשכנע את העובר לצאת ולא להכריח אותו. העבודה העדינה על נקודות המעודדות ירידה של אנרגיה כלפי מטה אל עבר הרגליים, נועדה לעזור לתינוק לרדת לכיוון היציאה.

"חשוב לאבחן מדוע הלידה נתקעה או לא מתרחשת. עבודה ידנית על עצם העצה ודיקור של נקודות מסויימות ברגל התחתונה יכולים, למשל, לעזור לפתיחה של צוואר הרחם, לקדם את הלידה ולייעל את הצירים. אם אין צירים, ניתן להניע את האנרגיה בגוף, אך חשוב שלא ליצור צירים ללא פתיחה. אחת האפשרויות לכך היא שימוש בשילוב של נקודות הנקרא 'ארבעת השערים'. אם יש פתיחה אבל התינוק אינו יורד למטה, לחיצה על נקודה במרכז רכס השכמה תסייע לתהליך. עבודה על נקודות בכף הרגל תגרום לאנרגיה לרדת למטה ובעקבותיה גם העובר. ניתן לשלב זאת עם שיאצו ולאפשר תנועות מנואליות של סיבובי רגליים  לשם פתיחת האגן ועזרה לתינוק לרדת מטה. כמן כן, ניתן לעבור ידנית על מרידאיני היין של הרגליים (קווי אנרגיה העוברים בחלק הפנימי של הירך- מא"כ) ובכך לעודד זרימה טובה של אנרגיה ודם אל עבר הרחם. מובן שכל זה צריך להעשות אך ורק בידי מטפל מוסמך המתמחה בנשים הרות ובשום אופן לא לבד."

נסו את זה בבית

לפני שמתחילים לחשוב על גרימת לידה, ניתן להניח לגוף לעשות את שלו או מקסימום לעזור לו מעט. "כשלושה שבועות לפני התאריך המיועד אפשר להתחיל לשתות שלוש כוסות ביום של חליטת תה פטל." מציעה חן. "אמנם לא טעים במיוחד, אך מחזק את הרחם ומשפר את יעילות ההתכווצויות. כשמתקדמים לעבר התאריך המיועד ואם עדיין כוחנו במותנינו, מומלץ לקיים יחסי מין משום שבזרע של הגבר מצוי הפרוסטגלנדין, אותו חומר המרכך את צוואר הרחם ומכין אותו לפתיחה- המרכיב העיקרי בזירוז תרופתי בבית החולים.

"גירוי מיני והגעה לאורגזמה, כמו בעיסוי פטמות, גורמים להפרשת הורמון האוקסיטוצין, המעודד את התכווצויות הרחם ומכין אותו לבאות. מצד שני, לא חייבים ללכת רחוק אם אין חשק, מאחר שגם חיבוק חם וכל מגע נעים אחר, ואפילו ארוחה טובה, יכולים לעשות את העבודה. מעבר לכך, התנועתיות חשובה מאוד- הליכה, הנעת האגן בסיבובים בישיבה על כדור פיזיולוגי גדול או בעמידה ואפילו ריקודים. יש הטוענים שגירוי המעיים על דיד שתיית שמן קיק עשוי לסייע בהתכווצויות הרחם אך יש להתייעץ עם רופא לפני הפעולה.

"למעוניינות, אפשר לשלב טיפולים הומיאופתיים אצל איש מקצוע המתמחה בנשים הרות. ההמויאופת מכין מעין 'ערכת לידה', שה משתמשים בזמן אמת, בהתאם לשלב. ארניקה ותמצית רסקיו, אותן ניתן לקנות בבתי טבע, יעילות גם הן, בעיקר בכל הקשור להרגעה ולהפגת פחדים העלולים לעכב את התפתחות הלידה. חשוב לזכור כי אף אחת מהשיטות אינה יכולה להבטיח הצלחה מיידית או לקבוע בתוך כמה זמן נלד. סבלנות ורוגע הם מרכיבי המתכון העיקריים."

המילון (הקונבנציונלי) למזדרזת


  • בלון – צינורית דקה המוחדרת לצוואר הרחם ומתנפחת לבלון היוצר לחץ מכאני. הבלון מביא להרחבת צוואר הרחם ולהפרשת פרוסטגלנדין משריר הרחם ורקמות סמוכות, מעודד צירים, מרכך את צוואר הרחם ומקל על פתיחתו.

     

  • סטריפינג- הפרדת קרומי השפיר באופן ידני מהחלק התחתון של הרחם. ההפרדה גורמת לבלוטות הנמצאות בצוואר הרחם להפריש פרוסטגלנדינים, המרככים את האיזור ומעודדים את הצירים. חסרונות: השיטה כרוכה בחוסר נעימות עד כאב ואף בדימום קל. הפועלה מתבצעת על ידי גניקולוג או על ידי מיילדת.

     

  • פיטוצין – חומר המחקה את הפעולה של האוקסיטוצין, הורמון המופרש מבלוטת יותרת המוח. ניתן דרך הווריד ליולדת שאינה מצליחה לייצר בעצמה את צירי הלידה האפקטיביים. כאשר צוואר הרחם מרוכך וקצר. חסרונות: גורם לצירים תכופים וארוכים יותר מאשר הצירים בהתפתחות לידה ספונטנית. לרוב מדובר בתהליך ארוך מאוד ומייגע עבור היולדת.

     

  • פקיעה מלאכותית של מי השפיר- מתבצעת על ידי החדרת מכשיר דמוי מסרגת פלסטיק סטרילית וארוכה לתוך הנרתיק. המכשיר קורע את קרומי השליה, ובעקבות פעולה זו מוגברת הפרשת הפרוסטגלנדינים והצירים מתחזקים. פקיעה מלאכותית של מי השפיר יכולה להיעשות רק אם ראש העובר כבר מבוסס באגן וצוואר הרחם מתחיל להיפתח. בדרך כלל הפקיעה מתבצעת במהלך לידה שהחלה אך מסיבה כלשהי נתקעה. חסרונות: לאחר פקיעת שק מי השפיר הרחם כבר אינו מקום מוגן מפני חיידקים וזיהומים. פקיעה מוקדמת מדי, כאשר הרחם אינו בתהליך לידה, עלודלה לגרור שימוש במכווצים.

     

  • פרוסטגלנדין- מחקה את פעולת החומר המיוצר במהלך הלידה על ידי שריר הרחם והרקמות הסמוכות. גרום לצירים ולריכוך צוואר הרחם ומוחדר לנרתיק בצורת ג'ל, משחה או טבליות. ניתן כאשר צוואר הרחם ארוך וקשה.

 

 

Your Details