שאלות ותשובות לגבי נושא זירוז לידה

נכתב ע"י: 
אורנה דן

להלן שאלות בנושא זירוז לידה, שנענו ע"י הדולה אורנה דן,

מטפלת אנרגטית, תומכת לידה ומשפחה ואם ל 13- ילדים.


לא אחת מבקשים ממני עצות ל"זירוז טבעי". צמד המלים הזה לכשעצמו, נשמע לי כמו לחם כשר לפסח... מה הקשר בין שתי המלים "זירוז" ו"טבעי"??? "טבעי" פירושו מתי שהתינוק מחליט שהגיע הזמן "זירוז" פירושו שעדיין לא הפנמנו את הקטע המיוחד הזה של הריון ולידה, הויתור על השליטה בכל פרט ממרכיבי חיינו. הענווה להכיר שאנחנו כלי שמכיל אדם אחר ולכבד את הקצב שלו.

טוב, שבוע 42 בפתח, והעולל הצעיר לא רוצה לצאת. אז אני ממתינה בסבלנות והיום הולכת לעשות מוניטור. את אחי שנוסע לקנדה פיספסתי והוא לא יהיה בברית אבל החלטתי שאם בסופ"ש אני לא יולדת אני עושה סטריפינג ביום ראשון שני כי אני מפחדת להגיע ליום רביעי ולקבל זירוז (פיטוצין).

יש לי ברקסטונים בלי סוף וזהו, אז יש אולי המלצה על רופא מהמרכז שיידע לעשות סטריפינג בדרך הכי נעימה אפשרית? תחזיקו לי אצבעות בסופ"ש ואולי אני לא אזדקק לזה.. כ"כ רציתי שזה יבוא בטבעיות.

הרצון שלך ללידה טבעית לא חייב "להיזרק". מי אמר שאת חייבת זירוז?? ושאם לא סטריפינג יהיה פיטוצין? הכל תלוי בך. את יודעת שרק 6 אחוז מהלידות מתרחשות באמת ב"תאריך המשוער"? אם אין סכנה ממשית לתינוק - תני לו לקבוע מתי הזמן האופטימלי בשבילו לצאת! את רוב ילדיי 5, ומכיוון שאני כבר יודעת שזה כך, אני עושה הכל כדי שלא ילחיצו אותי. + ילדתי ב 42 אמנם הייתי מאוד חסרת סבלנות כבר מש' 36 (תינוקות מה זה גדולים) אבל למה להתחיל תהליך לא טבעי? תהני מהימים האלה, ומותר לך להגיד 'לא' לזירוז.

ביום ראשון האחרון הגענו לבית החולים לאחר שעברנו 42 שבועות+יום, ועדין לא היו צירים. הליכה ועליה במדרגות) ,´ בשבוע ה 41- ניסינו מספר אופציות זרוז (רפלקסולוגיה, מסאז שלא עשו את העבודה. המטרה היתה להבדק בבית החולים ולגלות שהכל תקין ולהמתין בבית, אבל בית החולים פשוט סרב לשחרר אותנו, דרשו להתחיל מיד בזרוז כי לדבריהם %20 מהעוברים שמגיעים לשבוע 43 לא שורדים. נלחצנו, אבל החלטנו בכל זאת לבקש לצאת לכמה שעות כדי לבצע אופצית זרוז שעוד לא ניסינו- דיקור סיני. שמענו על מטפל שמצליח לגרום לנשים לצירים בדרך זו תוך חצי יום לכל היותר.

בית החולים סרב לשחרר אותנו. עברנו 48 שעות איומות של זרוז ע"י תרופות, כשגם זה לא עזר ובסופו של דבר הרופא נתן לנו 10 דקות להחליט אם ללכת על ניתוח קיסרי או לידה באמצעות מכשירים. רצתי לחפש את מנהל המחלקה שאמר שניתוח במצבנו פשוט לא יותיר הרבה סיכוי לילד. בחסדי שמים האם והתינוק במצב טוב לאחר לידה מכשירית, ועדין מנסים לעכל את המציאות החדשה והמדהימה של להיות הורים לילד (הכי מתוק בעולם), אחרי הדרמה המרתונית המתישה. והמסקנה שאולי תעזור לחלק מכם- בפעם הבאה לנסות כבר בשבוע ה- 41 דיקור, כי שאר האופציות פשוט לא עבדו, לפחות לנו..


את דעתי לגבי זירוזים כתבתי כאן כבר...

רק להפעיל את ההגיון הפשוט: "הגענו לשבוע 42 ויום, ועדיין אין צירים."

אז מה זה אומר? שלעולם לא יהיו צירים?

עוד לא נולד התינוק שלא נולד.

אם לא אבחנו שום בעיה בתיפקוד השיליה, או מצוקה אצל התינוק, פשוט חוזרים הביתה, ומחכים שיתחילו הצירים, אולי עוד יומיים, אולי עוד שלושה,

מה קרה? ולמה הכפייה הזו של בית החולים, וההפחדות?

אין לי כבר סבלנות, לפני כמה ימים (שנראים כמו שבועות) כתבתי פה ובקשתי עצות לזרוז... לא הקפדתי בדבקות, אבל הן לא עזרו!!! ועכשיו חם לי וכבר אין לי כח. אני יודעת שזה טפשי ושאני צריכה לחכות וזהו אבל בתכלס אני מורחת כל יום וחושבת שאולי היום... והבאסה- זה יכול לקחת עוד שבוע גם.

הניחו לעוברים החמודים שלכן - למה לזרז??? יקירה, עזבי את הזירוזים, ותני לתינוק שלך לצאת בתאריך שלו. עזבי את ה"תאריך שלך" המבוסס כולו על סטטיסטיקות. איש אינו יכול לדעת כמה ימים באמת אמור להימשך ההריון הספציפי שלך. בהריון של איתיאל (עוד מעט בן 3) ניסיתי החל משבוע 36 את כללללל הזירוזים הטבעיים האפשריים (אגב, צירוף המלים "זירוז" ו"טבעי" לכשעצמו הוא כמו לחם כשר לפסח) ממש את כולם, וזה בעיקר בגלל שידעתי שיש לי תינוק גדול מאוד. כלום לא עזר! חוץ מזה שחודש שלם הייתי כולי מרוכזת רק בזירוזים האלה, בעצם יותר מחודש, הלכתי למדקר סיני, שעשה לי גם מוקסה, משם לבריכה, הלכתי כל יום שעה - שעה וחצי על ההליכון של ההורים שלי, והכל, כלום לא עזר. כולל שמן קיק!!! הוא נולד בשבוע 5+42 , כמו האחים שלו, במשקל 4500 ובלידה לא קשה בכלל. מאז אותו חודש תשיעי אומלל, ברור לי, שאין מה לנסות לקבוע עבור ילדינו את התאריך שלהם, אם אין סכנה כלשהיא לאם או לתינוק. סתם בגלל שאיבדנו את הסבלנות?

כאלה אנחנו, כשאנחנו רווקות - נו, מתי תתחתני, כשאת מתחתנת - נו, מתי הריון (למה אי אפשר להנות מהכאן ועכשיו? תמיד לחפש את מה שעוד לא הגיע??) כשאת בהריון - נו, עוד לא ילדת? כשהוא נולד מחכים כבר שיתהפך, כשהוא מתהפך, נו, כבר שיזחל, שיזחל מחכים כבר שיילך. ואז פתאום הוא נהיה בן 18 ורוצה לגור לבד, ואז את שואלת אותו: לאן אתה רץ? (ובחיי שזה מגיע יותר מהר משחושבים) לא חראם?

לחיות את הכאן ועכשיו, לכל תקופה יש את האיכות שלה, גם אם האיכות הנוכחית כרגע, היא .´ איכות עבור תינוקך, ולא ממש עבורך, סובלת מהחום וכו באב, לא תסתבכי עם ´ במקום להתבאס שזה יכול לקרות עוד שבוע, תשמחי שאם תלדי אחרי ט יומולדת (בר/בת מצורה) בתשעת הימים... ותבדקי אילו עוד דברים את רוצה להספיק בבית, ולעצמך, לפני הלידה, דברים שלא תוכלי לעשות אחר כך, אפילו להסתובב עם חברה בקניון, או לשפצר כמה פינות בבית.

הריון נוסף אחרי לידה קיסרית מייאשת - אשמח לכל אינפורמציה. בשעה טובה אחרי הרבה קשיים אני שוב בהריון - מתחילה חודש רביעי. הבן הבכור שלי נולד לפני שנה ו 10- בלידה שהסתיימה בקיסרי חירום אחרי פיטוצין, בלון ושעות ללא צירים. למעשה בלידה הקודמת לא התחילו לי צירים עד שבוע 42 ואז התחילו ללחוץ לזרז ובסוף בגלל מצוקה ומיים מקוניאלים התחלנו בתהליך. את הלידה הזו אני ממש מקווה לעבור אחרת וכאן מיליון השאלות שיש לי וכל תשובה תעזור: האם למישהי קרה שבלידה הראשונה לא התפתחו צירים ובשניה כן, או שגורלי נחרץ? מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב ולא אכפת לי להתחיל בשלב מוקדם דיקור, הומאופתיה או כל דבר. הלידה הזו אני מקווה שאוכל לקחת או רופא פרטי או מיילדת פרטית שמבינה בלידות אחרי קיסרי. האם יש המלצות? ובכלל באיזה בתי חולים אפשר להביא מיילדת או רופא פרטי? כל אינפורמציה על לידות ויבק תתקבל בברכה.

מה זאת אומרת "גורלי נחרץ"? את מתכוונת שלעולם לא תפתחי צירים? זה הזמן לקחת את גורלך בידייך, ולהחליט מראש מה את מוכנה ש"יעשו בך" ומה שלא. לא ברור לי אם בלידה הקודמת היתה סיבה אמיתית לזירוז, פרט לתאריך, שלכשעצמו אינו סיבה מספקת. וברור שכל שאר ההתערבויות היו בלתי נמנעות אחרי הזירוז.גורלך בהחלט בידייך, מאושרות ובריאות. העיקרון הוא כפי VBAC ברשת אפשר למצוא לא מעט סיפורי לידות שהתחלת כבר עכשיו, להתכונן לכך מראש, לתכנן את הלידה שלך מראש. זה שהיה לך קיסרי בלידה ראשונה, לא הופך אותך ליולדת סוג ב'. את בהחלט יכולה ללדת לידה טבעית ובריאה כמו כולם, בתנאי שיתנו לך את התנאים המתאימים, ולא ירפו את ידייך. אישית ליויתי לא מעט לידות טבעיות ומאושרות. ההכנה מתחילה בראש, ממשיכה בגוף, ומסתיימת בפרטים הטכניים VBAC של קבלת ההחלטות לפני ובמהלך הלידה. הכנה בראש - להאמין שאת יכולה, ולבנות תסריט לידה חיובי הכנה בגוף - הכנה טובה להתמודדות עם הצירים והשאר - תכנית לידה ולעמוד מאחוריה.

'הברית לא בשבת אלא ביום ראשון ´ ילדתי בשעה טובה בשבת בשעה שמונה בערב ברוך ה 'התינוק לא רצה לצאת פקעו לי מים ועשו הפרדת קרומים ואז , ´ .הלידה היתה ברוך ה התחילה הלידה היה כואב אבל שווה לידה זאת חויה. מאחלת לכל מי שצריכה ללדת לידה קלה .

ובכן... אין "תינוק שלא רוצה לצאת". אין מישהו שרוצה לצאת יותר מהתינוק. וכנראה שרק הוא יודע למה הוא לא יוצא עכשיו (עוד לא בשלו התנאים) ולמה הוא ייצא עוד כמה שעות. אז אין "תינוק שלא רוצה לצאת". יש אולי "צוות שאין לו סבלנות לחכות". אולי יש יולדת כאובה שמתחילה לפקפק ביכולתה להמשיך לעבור עוד כמה שעות ארוכות של צירים. בכל אופן, צורם לי שיולדת מקבלת אמירות כאלה כאילו זה אכן כך. יש מקרים נדירים שצריך לעזור לתינוק ש"נתקע". אבל צריך לשים לב, (אם לא היולדת, אז בן הזוג או המלווה) שלבית החולים לפעמים יש אינטרסים אחרים שמניעים אותם לזרז לידה. את לא חייבת להסכים לכך.

לסיכום הדברים, למרות הסתייגותי מצמד המלים "זירוז טבעי", עדיין יש הבדל, והוא מאוד משמעותי.

שיטות הזירוז הטבעיות, יש להן שני יתרונות בולטים:

1. לרוב, הן לא יכולות ממש לגרום ללידה, אם התנאים לחלוטין לא בשלים.

2. השיטות האלה מייצרות צירים טבעיים! וזה ההבדל המשמעותי.


רוב שיטות הזירוז המלאכותיות (סטריפינג/הפרדת קרומים, פקיעת המים, ג'ל, פיטוצין וכו') מייצרות בבת אחת צירים כואבים מאוד. השינוי הזה, יכול מיידית להביא את היולדת למצב שהיא לא מסוגלת לעמוד בצירים, (וכתגובה מבקשת אפידורל, שבמקרים מסויימים יכול אף הוא לגרור שרשרת נוספת של התערבויות).

הצירים הטבעיים מתחזקים בהדרגה איטית. ולכן, גם כשציר הוא חזק יותר מקודמו, היולדת מרגישה, שאם היא עברה את הציר הקודם, כך היא עוברת גם את הציר הזה. אולם כשמגיעים פתאום ב"בום" צירים חזקים מאוד, לפעמים תכופים מאוד, הגוף לא הוכן לכך בהדרגה הטבעית, וזה עלול לגרום ליולדת לבהלה מעוצמת הכאב, ולייאוש.


אורנה דן, מנהלת פורום הריון ולידה בפורטל "כיפה", מטפלת אנרגטית, מכינה ללידה ודולה.
המאמר המלא בנושא זירוז לידה מופיע באתר של אורנה 

Your Details